מונאר - שדות תה לנצח
המסע ממייסור למונאר לא כל כך נוח לנו הפעם. אוטובוס לואקלי, עם חלונות פתוחים בלי מזגן ומלא צפצפופים בלילה, אי אפשר לישון מזיעים ואנחנו עייפים.
בסופו של דבר, הגענו ליעד והתגברנו. דבר ראשון חיפשנו מקום נעים לשים עליו את הראש.
שמנו את התיקים. מונאר יחסית יקרה ומצאנו את עצמינו בחדר נעים אבל צפוף. וגם היו שם המון אנשים.
אחרי שלושה ימים בלבד החלטנו לשדרג את החיים שלנו ועברנו למקום בין מטעי התה האינסופיים בשם זינה קוטג'. אפשר לומר שבאחת, נכנס לנו המון אוויר לריאות. הנוף הירוק מרחיב את התודעה הגבעות שנפרשות אל האופק הערפילי, מלאות מלאות בשיחי או עצי תה קטנים. מזג האוויר במונאר נעים כל כך, מלא פרחים פה וערסל. אני אומרת לכם ערסל, זו מהות החיים עבורי. הערסול והנדנוד, השקט והשפע, מזכירים לי זכרונות קדומים ועובריים. זמנים בהם יש לי כל מה שאני זקוקה לו, אין שום דרמה, אין בעיות ואין סיבוכים.
בסופו של דבר, הגענו ליעד והתגברנו. דבר ראשון חיפשנו מקום נעים לשים עליו את הראש.
שמנו את התיקים. מונאר יחסית יקרה ומצאנו את עצמינו בחדר נעים אבל צפוף. וגם היו שם המון אנשים.
אחרי שלושה ימים בלבד החלטנו לשדרג את החיים שלנו ועברנו למקום בין מטעי התה האינסופיים בשם זינה קוטג'. אפשר לומר שבאחת, נכנס לנו המון אוויר לריאות. הנוף הירוק מרחיב את התודעה הגבעות שנפרשות אל האופק הערפילי, מלאות מלאות בשיחי או עצי תה קטנים. מזג האוויר במונאר נעים כל כך, מלא פרחים פה וערסל. אני אומרת לכם ערסל, זו מהות החיים עבורי. הערסול והנדנוד, השקט והשפע, מזכירים לי זכרונות קדומים ועובריים. זמנים בהם יש לי כל מה שאני זקוקה לו, אין שום דרמה, אין בעיות ואין סיבוכים.
אז אני מרשה לעצמי, שעה ארוכה של ערסל בשמש היום הנעימה.
אחרי שאני יורדת מהערסל, אני פורשת מזרון יוגה. אני בדרך כלל לא אוהבת כל כך משימות חזרתיות, אבל יוצאת מן הכלל היא היוגה, בכל פעם שאני פורשת מזרון, החיים משתנים, הנשימה מעמיקה, אני נרגעת. אולי כלפי חוץ התנועות חוזרות על עצמן, אבל בפנים יש חיות וזרימה.
אחרי שאני יורדת מהערסל, אני פורשת מזרון יוגה. אני בדרך כלל לא אוהבת כל כך משימות חזרתיות, אבל יוצאת מן הכלל היא היוגה, בכל פעם שאני פורשת מזרון, החיים משתנים, הנשימה מעמיקה, אני נרגעת. אולי כלפי חוץ התנועות חוזרות על עצמן, אבל בפנים יש חיות וזרימה.
לחיות ביחד בשמחה
אני לא יודעת מה יעזור לי לשמור על המחויבות הזו כלפי עצמי, של לעצור רגע, לנשום, גם בחיי היום יום בארץ. אבל אני רושמת לעצמי בפתק דמיוני, שזה הכי חשוב, יותר מכל משימה. שם המנוע, משם הכל נובע, ואם זה יגווע הכל יגווע.
כאמא זה ממש קל לגלוש בקלות לתעדוף אחרון של עצמי. אבל סוף סוף אחרי תקופה ארוכה, אני מאפשרת את זה לעצמי. וזה משפיע על הכל. אמא רגועה, ילד רגוע, שיעורי בית הולכים בקלות יותר, אני יותר נהנית בכל המשימות שלי היומיות.
כשהלב רחב והנשימה מתרחבת, אני עושה את הכל בשמחה.
במונאר אני אמנם מחפשת גם תמיד, כי הרדאר תמיד פתוח, מה לקנות אבל גם דואגת לרווחה ולהנאה של איירי, כדי שהחיים שלו יהיו גם מאוזנים, ונוכל להמשיך לחיות ביחד בשמחה.
אז הסיורים שלנו הבאים משלבים את שני האלמנטים.
ביום הראשון אנחנו יוצאים לסיור לכיון הטופ סטיישן. בדרך אנחנו רואים נופים מטריפים, ומקבלים הסברים מעולים מהמדריך שלנו סיווה, על כל מה שאנחנו רואים בדרך. דבורי ג'ונגל, מגורים של עובדי חברת טאטא, עובדים במטעי התה, סוגי העצים שקיימים, ואפילו ראינו קקי של פיל, משמע פילי בר מסתובבים חופשי שם. וזה כל כך משמח.
כאמא זה ממש קל לגלוש בקלות לתעדוף אחרון של עצמי. אבל סוף סוף אחרי תקופה ארוכה, אני מאפשרת את זה לעצמי. וזה משפיע על הכל. אמא רגועה, ילד רגוע, שיעורי בית הולכים בקלות יותר, אני יותר נהנית בכל המשימות שלי היומיות.
כשהלב רחב והנשימה מתרחבת, אני עושה את הכל בשמחה.
במונאר אני אמנם מחפשת גם תמיד, כי הרדאר תמיד פתוח, מה לקנות אבל גם דואגת לרווחה ולהנאה של איירי, כדי שהחיים שלו יהיו גם מאוזנים, ונוכל להמשיך לחיות ביחד בשמחה.
אז הסיורים שלנו הבאים משלבים את שני האלמנטים.
ביום הראשון אנחנו יוצאים לסיור לכיון הטופ סטיישן. בדרך אנחנו רואים נופים מטריפים, ומקבלים הסברים מעולים מהמדריך שלנו סיווה, על כל מה שאנחנו רואים בדרך. דבורי ג'ונגל, מגורים של עובדי חברת טאטא, עובדים במטעי התה, סוגי העצים שקיימים, ואפילו ראינו קקי של פיל, משמע פילי בר מסתובבים חופשי שם. וזה כל כך משמח.
אם את עובדת טאטא, תקבלי מגורים חינם, חינוך לילדים, שירותי רפואה חינם, ומשכורת יומית בגובה 20 שח. בפרישה, תקבלי 200000 רופי, (12000 אלף שח) וזהו מאותו רגע את לעצמך. רבים משאירים את הילדים שלהם גם במשרות טאטא, כדי להשאר בבתים שהם מספקים.
העובדים מגדלים ירקות באדמות שהם מקבלים ומוכרים את הירקות בצידי הדרך, כעסק צדדי.
העובדים מגדלים ירקות באדמות שהם מקבלים ומוכרים את הירקות בצידי הדרך, כעסק צדדי.
כמו משי אבל בלי הסבל
ביום השני, אנחנו נוסעים לכיוון הסקנד מייל, לעשות סיור תבלינים בספייס פארם. יש שתי חוות שעושות סיורים כאלה, אבל הראשונה לצערי קצת מעפנה ולא ידעו לומר לנו את שמות הצמחים הבוטנים.
אבל בשניה עף לנו הסכך! דבר ראשון, הזמינו אותנו לטפס על בית עץ גבוה, וראינו את כל הנוף. איירי עף על בתים גבוהים וקטנים שצריך לטפס אליהם. ואז, הגיע ג'יפ ולקח אותנו למטה. גם זה ממש העיף את איירי. ואז התגלה לנו נוף מרהיב, מלא צמחיה, בעלי חיים, נהרות, עצים שאפילו הצביעה שלהם נגד חרקים היא צבעונית ומשמחת.
הסבירו לנו על המון צמחים איורוודים, ראינו איך גדל הל, מהשורשים של הצמח, פירות עץ הקקאו, קפה, עצים מסויימים שמפיקים מהם קטורת (שעולים יותר מזהב) וגולת הכותרת מבחינתי: עץ שהפרי שלו הוא סיב, רך כמו משי, אבל לא מופק מזחלים. העץ הזה גדל בקרלה בלבד, וזה פשוט העיף לי את הסכך. לדעת שאפשר לקבל בד, רך כמו משי, אבל בלי הסבל! וואו, זה היה גילוי מטורף מבחינתי.
אבל בשניה עף לנו הסכך! דבר ראשון, הזמינו אותנו לטפס על בית עץ גבוה, וראינו את כל הנוף. איירי עף על בתים גבוהים וקטנים שצריך לטפס אליהם. ואז, הגיע ג'יפ ולקח אותנו למטה. גם זה ממש העיף את איירי. ואז התגלה לנו נוף מרהיב, מלא צמחיה, בעלי חיים, נהרות, עצים שאפילו הצביעה שלהם נגד חרקים היא צבעונית ומשמחת.
הסבירו לנו על המון צמחים איורוודים, ראינו איך גדל הל, מהשורשים של הצמח, פירות עץ הקקאו, קפה, עצים מסויימים שמפיקים מהם קטורת (שעולים יותר מזהב) וגולת הכותרת מבחינתי: עץ שהפרי שלו הוא סיב, רך כמו משי, אבל לא מופק מזחלים. העץ הזה גדל בקרלה בלבד, וזה פשוט העיף לי את הסכך. לדעת שאפשר לקבל בד, רך כמו משי, אבל בלי הסבל! וואו, זה היה גילוי מטורף מבחינתי.
עץ שהפרי שלו סיבים שדומים לכותנה במראה שלהם, אבל מרגישים ממש כמו משי. תארו לכם משי אבל בלי הסבל? העץ הזה גדל בקרלה ולכן משתמשים בו באזור הזה לטוויה, ידנית של בדים. יפהפיים.
הגילוי המרעיש ביקום מבחינתי
אחכ, אנחנו מגיעים לחנות, ואני קונה לאיירי שוקלדים בייתיים טעימים כמו עננים, ונכנסת לחנות הבדים איך לא. אני מחפשת את הבדים שארגו מהסיב המיוחד הזה שגיליתי. לקחתי מהעץ טיפה, ואני שומרת עליה כמו אוצר!
אני קונה כמה בדים מטריפים! אני עוד לא יודעת מה אעשה איתם, אבל באמת שלא יכולתי להשאיר אותם מאחור.
פתאום נהג הריקשה שלנו של אותו יום, פוגש את סיווה שלקח אותנו יום לפני כן! סיווה מספר לו שקצת יותר במעלה הדרך, ישנו מפעל קטן, שבו אורגים בדים בנול ידני! אני מתלהבת כמו ילדה קטנה, מישהו מוכן להסביר לי למה זה כזה מלהיב אותי?
אני קונה כמה בדים מטריפים! אני עוד לא יודעת מה אעשה איתם, אבל באמת שלא יכולתי להשאיר אותם מאחור.
פתאום נהג הריקשה שלנו של אותו יום, פוגש את סיווה שלקח אותנו יום לפני כן! סיווה מספר לו שקצת יותר במעלה הדרך, ישנו מפעל קטן, שבו אורגים בדים בנול ידני! אני מתלהבת כמו ילדה קטנה, מישהו מוכן להסביר לי למה זה כזה מלהיב אותי?
הולך ונעלם מן העולם
אין לי מושג אבל כל ההוויה שלי רוטטת מלראות את דרך הייצור של הדברים, ובמיוחד כשזו מלאכת מחשבת ועבודת יד, ובמיוחד שזה כאלה מלאכות שהולכות ונעלמות מן העולם. למה?
הייתי רוצה להיות חלק מתנועה להנהיג שינוי בצרכנות. של לאו דווקא ללכת על הזול, אלא ללכת על המוצר שיש בו נשמה. מוצר שפרנס בכבוד את בעליו, מוצר של מלאכת מחשבת שמושקעת בה עבודה ושמחה.
הייתי רוצה להיות חלק מתנועה להנהיג שינוי בצרכנות. של לאו דווקא ללכת על הזול, אלא ללכת על המוצר שיש בו נשמה. מוצר שפרנס בכבוד את בעליו, מוצר של מלאכת מחשבת שמושקעת בה עבודה ושמחה.
בדי הקאדי, שנארגים בנול ידני, העדינים שאני מוצאת פה, מטריפים לי את החושים. הם עשויים המסיב של העץ שמצאתי, והם יפים ועדינים. אני שואלת את עצמי, ומתבלטת קשות האם לקנות אותם? האם לעשות מהם דברים? האם יקנו? אני מתייעצת בקבוצת המעבדה. אני רואה שהדעות חלוקות. מצד אחד אנשים רוצים בגד במחיר טוב, מצד שני יש גם כאלה שכן רוצים. אני עדיין חצויה. אני מחליטה לנסות להציע בדים למכירה, כיון שאני בדרך כלל לא עושה את זה. שווקי הבדים קשים לי בדלהי, אני לא כל כך אוהבת להסתובב שם עם איירי, ולכן אני אף פעם לא מציעה למעשה בדים למכירה. אני מעלה את הבדים היפים לפייסבוק.
איך הל גדל?
בדרך חזרה, אנחנו מבקרים במפלים קטנים, אנחנו יורדים במורד ההר, ויש שם מפלים, ולידם בית, מול הנוף. זה נראה כאילו אמצע שומקום. פשוט שקט, ורעש פכפוך המים. גרים שם זוג מבוגר, מאחורי ביתם נמצא מטע של הל והיא נותנת לי שקית להריח. וואו יש לזה ריח כל כך עוצמתי. אני נותנת לזה לשטוף את כולי מבפנים. קניתי שקית הל, נו מה...
חזרה הביתה
