שבוע ראשון בגואה
המסע לדרום הודו
משוטטים בשדה התעופה של מומביי. פסלים מסוגים שונים מעטרים את שדה התעופה.
אישה מניקה, כרכרה ללא גלגלים שהיו נושאים בה ראג'ות על הכתפיים.
העגלה מוצגת בתלת מימד והציור לידה להמחשה.
דלתות עתיקות שנישאות לגבהים, כמיצג לראוה, ושני הודים מנקים במקל נוצות אבק מפסל של פרה מקודשת.
שדה התעופה של מומביי, בו אפילו לפיצה האט יש טעם של מסאלה שאיירי לא אוהב. קונה לו והוא לא אוכל.
האמנות ניכרת בכל מטר בשדה התעופה, ואותי היא משמחת.
ויש עוד דברים שמשמחים אותי שם: יש כזה דבר שירותים משפחתיים.
ככה אמא יכולה להכנס עם בנה, ולא להסתכן ולשלוח אותו לבד בגיל 8 לשירותי הגברים.
אישה מניקה, כרכרה ללא גלגלים שהיו נושאים בה ראג'ות על הכתפיים.
העגלה מוצגת בתלת מימד והציור לידה להמחשה.
דלתות עתיקות שנישאות לגבהים, כמיצג לראוה, ושני הודים מנקים במקל נוצות אבק מפסל של פרה מקודשת.
שדה התעופה של מומביי, בו אפילו לפיצה האט יש טעם של מסאלה שאיירי לא אוהב. קונה לו והוא לא אוכל.
האמנות ניכרת בכל מטר בשדה התעופה, ואותי היא משמחת.
ויש עוד דברים שמשמחים אותי שם: יש כזה דבר שירותים משפחתיים.
ככה אמא יכולה להכנס עם בנה, ולא להסתכן ולשלוח אותו לבד בגיל 8 לשירותי הגברים.
פעם אחרונה שהיינו בהודו יחד איירי היה בן 5 (אני הייתי לבד מאז),
אבל הוא הבן היחיד שלי אז מבחינתי הוא עדיין התינוק שלי, למרות שהוא כבר ילד גדול, כבד, גבוה, ומידה 43 בנעליים!
כל מי שרואה אותו, זוכר אותי, זוכר אותי לפיו. הוא הכרוז שלי ואי אפשר לפספס אותו.
אנחנו נוחתים בשדה התעופה בגואה, הנהג שהזמנתי מחכה לי - מונית חדשה, ונהג רגוע.
מי צריך יותר? הלא כבר עשיתי את הנסיעה הזו, עם נהגים מוטרפים שרק רוצים לחזור לתור שלהם,
ומסכנים אותנו בנהיגה תו"כ. הפעם זה היה אחרת.
הגענו לגסטהאוס עם חצר, שפונה לקוקוסים של קולומב, ממש קרוב לבית שהיה לנו כשגרנו פה.
אנחנו מכירים פה את כל הדיירים הקבועים. הרבה קרה פה ב3 שנים, ועם זאת הרבה פשוט נשאר דומה.
מה שיפה לי פה במפגשים האנושיים הוא להפגש עם האנשים להתחבק, להתחבר, לדבר, להשלים פערים,
פתאום לראות מחוץ לקופסה של עצמי. הזמן עובר יותר מהר כשמסתכלים על ילדים.
אבל הוא הבן היחיד שלי אז מבחינתי הוא עדיין התינוק שלי, למרות שהוא כבר ילד גדול, כבד, גבוה, ומידה 43 בנעליים!
כל מי שרואה אותו, זוכר אותי, זוכר אותי לפיו. הוא הכרוז שלי ואי אפשר לפספס אותו.
אנחנו נוחתים בשדה התעופה בגואה, הנהג שהזמנתי מחכה לי - מונית חדשה, ונהג רגוע.
מי צריך יותר? הלא כבר עשיתי את הנסיעה הזו, עם נהגים מוטרפים שרק רוצים לחזור לתור שלהם,
ומסכנים אותנו בנהיגה תו"כ. הפעם זה היה אחרת.
הגענו לגסטהאוס עם חצר, שפונה לקוקוסים של קולומב, ממש קרוב לבית שהיה לנו כשגרנו פה.
אנחנו מכירים פה את כל הדיירים הקבועים. הרבה קרה פה ב3 שנים, ועם זאת הרבה פשוט נשאר דומה.
מה שיפה לי פה במפגשים האנושיים הוא להפגש עם האנשים להתחבק, להתחבר, לדבר, להשלים פערים,
פתאום לראות מחוץ לקופסה של עצמי. הזמן עובר יותר מהר כשמסתכלים על ילדים.
איירי נראה אותו דבר רק הרבה הרבה יותר גבוה, וכולם פוערים את פיהם.
מבינים באבחה כמה מהר הזמן חלף, ועוד שערה אפורה בצבצה.
אני לוקחת את איירי לראות הגננת שהיתה לו משכבר הימים, זו שהיה איתה 3 שנים - ומאוד מאוד מאוד אהבה אותו והוא אותה.
אנחנו מפספסים אותה.
פיתחנו לנו טקס בוקר, יורדים לירקן שממש מתחתינו, קונים אננס ושני קוקוסים שותים,
כמו מזריקים את החיות לווריד, קשה היה לנו בקור בארץ.
איירי במוטיבצית שיא, והוא לומד דף ביום בחשבון, ו3 בשפה.
רק לפני שלושה שבועות בערך בשיא הסערה איירי הכריז:
“אמא! יש לי רעיון! מזמן לא היינו בים! בואי נלך לים!” וכל מה שנותר לי לעשות זה לצחוק, ולהתכרבל עוד יותר בפוך.
והנה עכשיו אנחנו שוב בחולצה קצרה, לאט לאט מרגישה את החיות מפעפעת אלי, ולאט אני נזכרת מי אני.
אני ואיירי הולכים לסנסט פוינט, מוזיקת צ'יל נשמעת ברקע,
ואני מרגישה את עצמי בחוסר יכולת לזוז ולעשות כלום, חוץ מלספוג שמש, ולהתאושש מהמסע.
ו
מבינים באבחה כמה מהר הזמן חלף, ועוד שערה אפורה בצבצה.
אני לוקחת את איירי לראות הגננת שהיתה לו משכבר הימים, זו שהיה איתה 3 שנים - ומאוד מאוד מאוד אהבה אותו והוא אותה.
אנחנו מפספסים אותה.
פיתחנו לנו טקס בוקר, יורדים לירקן שממש מתחתינו, קונים אננס ושני קוקוסים שותים,
כמו מזריקים את החיות לווריד, קשה היה לנו בקור בארץ.
איירי במוטיבצית שיא, והוא לומד דף ביום בחשבון, ו3 בשפה.
רק לפני שלושה שבועות בערך בשיא הסערה איירי הכריז:
“אמא! יש לי רעיון! מזמן לא היינו בים! בואי נלך לים!” וכל מה שנותר לי לעשות זה לצחוק, ולהתכרבל עוד יותר בפוך.
והנה עכשיו אנחנו שוב בחולצה קצרה, לאט לאט מרגישה את החיות מפעפעת אלי, ולאט אני נזכרת מי אני.
אני ואיירי הולכים לסנסט פוינט, מוזיקת צ'יל נשמעת ברקע,
ואני מרגישה את עצמי בחוסר יכולת לזוז ולעשות כלום, חוץ מלספוג שמש, ולהתאושש מהמסע.
ו
אינדיה טיים אין יור פייס
אני חייבת סים, צריכה להשאר בקשר עם העולם החיצון ולקוחות, אני נוסעת לצ'אודי לארגן לי סים.
מגיעה לחנות כדי לעשות סים, לטלפון שלי, אבל בטעות במקרה לא זכרתי שחייבים גם תמונות פספורט.
אי אפשר פשוט להגיש את הטפסים ואביא לך את התמונה מחר?
- לא כי צריך לחתום על התמונה גם
-יש איפשהו לעשות תמונות?
- יש בבנין הבא, אבל הם סגרו לצהריים.
טוב אני אלך להביא מהגסטהאוס, יש לי תמונות בחדר
-אנחנו סוגרים בשתיים לצהריים.
מסתכלת בשעון, עכשיו 1330, טסה על הטוסטוס
מספיקה ומגיעה בזמן, דקה לפני הסגירה,
אוקי, עכשיו צריך לחכות 4 ימים עד שיפתחו לך את הקו. -
-אי אפשר להפעיל את זה טלפונית מרחוק?
-לא את חייבת לחזור בעוד 4 ימים.
אני חייבת סים, צריכה להשאר בקשר עם העולם החיצון ולקוחות, אני נוסעת לצ'אודי לארגן לי סים.
מגיעה לחנות כדי לעשות סים, לטלפון שלי, אבל בטעות במקרה לא זכרתי שחייבים גם תמונות פספורט.
אי אפשר פשוט להגיש את הטפסים ואביא לך את התמונה מחר?
- לא כי צריך לחתום על התמונה גם
-יש איפשהו לעשות תמונות?
- יש בבנין הבא, אבל הם סגרו לצהריים.
טוב אני אלך להביא מהגסטהאוס, יש לי תמונות בחדר
-אנחנו סוגרים בשתיים לצהריים.
מסתכלת בשעון, עכשיו 1330, טסה על הטוסטוס
מספיקה ומגיעה בזמן, דקה לפני הסגירה,
אוקי, עכשיו צריך לחכות 4 ימים עד שיפתחו לך את הקו. -
-אי אפשר להפעיל את זה טלפונית מרחוק?
-לא את חייבת לחזור בעוד 4 ימים.
הודו לפנים
ואו, אנחנו בגן עדן אני חושבת לעצמי.
איירי מטפס עצמאית על הסלעים, ועולה, אוכל פיצה, השמש שוקעת בין הקוקוסים והמוזיקה.
כל מה שצריך בשביל שהגוף יצא מהמרוץ שהוא נמצא בו, ויקח את הכל הרבה יותר לאט.
כאן החנויות נסגרות בצהרים, כמו ישראל בשנות ה 70, בין 1-3 בערך הכל סגור.
ארוחת הצהריים ולאכול כמו בן אדם, ולא על מחשב. אני מעריכה את זה.
אני קמה בבוקר ומתרגלת יוגה. למה לא יכולתי לתרגל יוגה בארץ? לא יודעת..
אולי כי היה לי קר מדי לצאת מהמיטה. אולי כי כאן אני קמה 3.5 וחצי שעות לפני ישראל אז אני מרגישה
שאני יכולה להרשות לעצמי מנטאלית להקדיש רגע לעצמי. למה עצמי היה עד כה במקום אחרון? ואללה נשחקתי.
עכשיו אני מבצבצת, פה ושם מציצה בחנויות, מדברת עם אנשים.
אנשים! הלא זה הדבר - הדבר שאני הכי אוהבת, אנשים וסיפורים.
אז הגעתי למוכרת שפגשתי בפושקר והיא הפנתה אותי למקור סיטונאי.
איירי שיחק יפה עם הילדים שלו - ביקשתי שיתפרו לי מבדים לונגים, כל כך רכים ויפים!
בורדרים משגעים, ורכות שלא מהעולם הזה, כותנה בצבעים משמחים. אני מתלהבת שוב כמו ילדה בחנות ממתקים.
איירי מטפס עצמאית על הסלעים, ועולה, אוכל פיצה, השמש שוקעת בין הקוקוסים והמוזיקה.
כל מה שצריך בשביל שהגוף יצא מהמרוץ שהוא נמצא בו, ויקח את הכל הרבה יותר לאט.
כאן החנויות נסגרות בצהרים, כמו ישראל בשנות ה 70, בין 1-3 בערך הכל סגור.
ארוחת הצהריים ולאכול כמו בן אדם, ולא על מחשב. אני מעריכה את זה.
אני קמה בבוקר ומתרגלת יוגה. למה לא יכולתי לתרגל יוגה בארץ? לא יודעת..
אולי כי היה לי קר מדי לצאת מהמיטה. אולי כי כאן אני קמה 3.5 וחצי שעות לפני ישראל אז אני מרגישה
שאני יכולה להרשות לעצמי מנטאלית להקדיש רגע לעצמי. למה עצמי היה עד כה במקום אחרון? ואללה נשחקתי.
עכשיו אני מבצבצת, פה ושם מציצה בחנויות, מדברת עם אנשים.
אנשים! הלא זה הדבר - הדבר שאני הכי אוהבת, אנשים וסיפורים.
אז הגעתי למוכרת שפגשתי בפושקר והיא הפנתה אותי למקור סיטונאי.
איירי שיחק יפה עם הילדים שלו - ביקשתי שיתפרו לי מבדים לונגים, כל כך רכים ויפים!
בורדרים משגעים, ורכות שלא מהעולם הזה, כותנה בצבעים משמחים. אני מתלהבת שוב כמו ילדה בחנות ממתקים.
אני צריכה להוציא כסף - כלללל הכספומטים לא עובדים. אשכרה עברתי אחד אחד.
בסופו של דבר עוד יום מסתים ולמרות שהמים קרים איירי גורר אותי למים. הוא עף לשמיים עם תשומת לב מאמא, וגם אחת כזו סבלנית יותר.
חוזרים הביתה, ואין מים בברז.
המים בגואה מגיעים ממשאית המים, וכשהגענו היום בלילה מהים,
קידם את פנינו זרזיף שהלך וגווע בתוך דקות ספורות. איירי היה מת לישון, ואני נזכרתי בבית הראשון שבו גרתי בגואה.
לא היו מים חמים. בכל ערב הייתי צריכה להרתיח סיר,
קניתי בשביל זה במיוחד מיכל גז, וגיגית, כדי לערבב מים חמים וקרים לעשות לאיירי אמבטיה.
עכשיו זה פתאום עלה לי וביקשתי באקט חם, והורדנו מעלינו את כל החול.
אני, לאט לאט מרימה את עצמי,
מחצי הבן אדם שהייתי בחורף כמו קצוות ירוקים שמרימים את ראשם אחרי חורף שחון.
אף פעם לא הייתי טובה בחורפים.
בסופו של דבר עוד יום מסתים ולמרות שהמים קרים איירי גורר אותי למים. הוא עף לשמיים עם תשומת לב מאמא, וגם אחת כזו סבלנית יותר.
חוזרים הביתה, ואין מים בברז.
המים בגואה מגיעים ממשאית המים, וכשהגענו היום בלילה מהים,
קידם את פנינו זרזיף שהלך וגווע בתוך דקות ספורות. איירי היה מת לישון, ואני נזכרתי בבית הראשון שבו גרתי בגואה.
לא היו מים חמים. בכל ערב הייתי צריכה להרתיח סיר,
קניתי בשביל זה במיוחד מיכל גז, וגיגית, כדי לערבב מים חמים וקרים לעשות לאיירי אמבטיה.
עכשיו זה פתאום עלה לי וביקשתי באקט חם, והורדנו מעלינו את כל החול.
אני, לאט לאט מרימה את עצמי,
מחצי הבן אדם שהייתי בחורף כמו קצוות ירוקים שמרימים את ראשם אחרי חורף שחון.
אף פעם לא הייתי טובה בחורפים.
אני מתחילה לסרוק את החנויות במבט בעיניים,
תיקי היוגה שהעליתי נחטפו ועכשיו אני סורקת את החנויות לעוד תיקים כאלה,
אני עוצרת בחנות של סופי. אני אומרת לה שאני יודעת מה המחיר הסיטונאי, ושתתן לי את המחיר הכי טוב שהיא יכולה.
סופי עונה לי, למה את קונה מהסיטונאי? הוא יש לו כבר בית. אנחנו עובדים קשה מהבוקר עד הערב, תקני ממני.
הלב שלי מתרחב, למראה העיניים הטובות של סופי. יש לה שני ילדים גדולים, ואני מתסכלת עליה, היא לא נראית מבוגרת.
בת כמה את אני שואלת אותה? בת 33 היא אומרת לי. אני מבינה שהיא היתה אמא סופר סופר צעירה.
“אנחנו לא יודעים לקרוא” היא אומרת לי כשאני מבקשת ממנה קבלה. היא מתחילה לתת לי את הטלפון שלה,
והיא טועה, “הנה הוא יתן לך ” היא מצביעה על הבן שלה.
הילדים של סופי, כן יודעים לקרוא. היא עובדת כדי שהם ידעו לקרוא. היא מרגשת אותי והעיניים שלה טובות.
ואני רוצה פתאום שכולם ידעו מי זו סופי, ושכדאי להם לקנות רק מהחנות שלה,
יש לסופי טעם טוב, והיא מביאה דברים שאין בחנויות אחרות.
היא מבקשת ממני לא להראות לבעלי חנויות אחרות מה שאני קונה אצלה. כולם בתחרות. אחד עם השני ומעתיקים אחד מהשני.
אני מבטיחה לה. ואני מעלה את המוצרים מהחנות שלה לדף.
נשארו לנו ממש עוד ימים ספורים בגואה, לפני שנמשיך ליעד הבא.
מזמינה אותכם להציץ באלבום של הדברים היפים שהעליתי. ולהשתתף במסע דרך הדברים היפים <3
“אנחנו לא יודעים לקרוא” היא אומרת לי כשאני מבקשת ממנה קבלה. היא מתחילה לתת לי את הטלפון שלה,
והיא טועה, “הנה הוא יתן לך ” היא מצביעה על הבן שלה.
הילדים של סופי, כן יודעים לקרוא. היא עובדת כדי שהם ידעו לקרוא. היא מרגשת אותי והעיניים שלה טובות.
ואני רוצה פתאום שכולם ידעו מי זו סופי, ושכדאי להם לקנות רק מהחנות שלה,
יש לסופי טעם טוב, והיא מביאה דברים שאין בחנויות אחרות.
היא מבקשת ממני לא להראות לבעלי חנויות אחרות מה שאני קונה אצלה. כולם בתחרות. אחד עם השני ומעתיקים אחד מהשני.
אני מבטיחה לה. ואני מעלה את המוצרים מהחנות שלה לדף.
נשארו לנו ממש עוד ימים ספורים בגואה, לפני שנמשיך ליעד הבא.
מזמינה אותכם להציץ באלבום של הדברים היפים שהעליתי. ולהשתתף במסע דרך הדברים היפים <3
...
