סיפורה של אמנות הרנגולי
יצירת רנגולי או קולאם היא סוג של אומנות מאד נפוצה בהודו.
עם שורשים עתיקים ואיזכורים כבר בסיפורי המיתולוגיה ההודית, הרנגולי עבר פופולריזציה מאסיבית והוא נפוץ ואהוב ביותר באזורים רבים של הודו, גם בעידן המודרני.
ציורי הרנגולי הם בעצם 'מנדלות' או דגמים גיאומטריים, אשר בדרך כלל משלבים מוטיבים מעולם הטבע ומסיפורי האלים ההודים.
הרנגולי מקושר לאלת השפע לקשמי ונחשב כמביא ברכה ומזל ובעל סגולה להרחקת שליליות. העיצובים משתנים מאזור לאזור בהודו, ומשקפים את המסורת המקומית. דוגמאות הרנגולי מצויירות על הרצפה, המדרכה או האדמה, בפתח הבית, המקדש או החנות.
החומרים שמשתמשים בהם לצייר את הרנגולי, הם קמח אורז יבש, אורז צבוע, תבלינים כמו כורכום, חול צבעוני, או עלי כותרת של פרחים.
לרוב הנשים ובנות המשפחה מציירות את הרנגולי מוקדם בבוקר.
הן משתמשות בחומרים שנמצאים בכל בית, וככה מאפשרות לכל משפחה לשמר את המסורת ללא קשר ליכולותיה הכלכליות. וכך המסורת הופכת לעממית ונגישה.
לעיתים הרנגולי יקבל חיזוק מחדש בשעות אחה"צ המאוחרות כחלק מההכנות לפוג'ה של השקיעה במקדש הביתי.
העיצובים עוברים מדור אחד למשנהו, ומשמרים את המסורת היפה הזו. מיד לאחר שהיצירה הושלמה בני הבית דורכים על הדוגמה המפוארת ועוד עם נעליים, בדרכם ליום הלימודים או העבודה.
השימוש בחומרים מתכלים מסתנכרן עם הזמניות של האמנות הזו, כחלק מפרקטיס רוחני, מדיטטיבי, בה היצירה נעלמת, לאחר יצירתה, והיוצר מתרגל אי הצמדות ליצירה שלו.
המשוטט בהודו בתקופת חגים יראה שפע של רנגולי מושקעים ביותר ומרהיבים מעטרים את הרחובות. במיוחד בימי חג ה'דיוואלי' בצפון הודו וחג ה'פונגל' בטאמיל נאדו, אך אפילו חגיגות השנה האזרחית החדשה מתקבלת בהודו בשלל רנגולים ססגוניים ומושקעים למזל טוב.
העיצובים החגיגיים מתפרסים על שטח גדול ויכולים לכלול צורות הנדסיות מרהיבות, אלים ואלות, חפצי פולחן כמו מנורות שמן לדוגמה לצד מוטיבים מהטבע, כשהפופולאריים במיוחד הם הטווסים, דקלי הקוקוס ופרחי הלוטוס. יכולים להיות גם עיצובים מאוד מורכבים עם שכבות רבות, אשר נוצרים משיתוף פעולה בין כמה נשים ביצירה, בתיאום מעורר השתאות, שנעשה ללא מילים.
בצורה מסורתית האבקות מפוזרות וכמו נמזגות ישירות מהיד של הנשים, באופן אחיד ובמיומנות שצריך זמן ותרגול רב כדי לפתח.
נראה שבכל שנה הרף של היצירות הולך וגדל ובטאמיל נאדו ישנן גם תחרויות נושאות פרסים וכבוד, שמכתירות בכל חג את מי שיצרה את הרנגולי המרשים ביותר.
עם שורשים עתיקים ואיזכורים כבר בסיפורי המיתולוגיה ההודית, הרנגולי עבר פופולריזציה מאסיבית והוא נפוץ ואהוב ביותר באזורים רבים של הודו, גם בעידן המודרני.
ציורי הרנגולי הם בעצם 'מנדלות' או דגמים גיאומטריים, אשר בדרך כלל משלבים מוטיבים מעולם הטבע ומסיפורי האלים ההודים.
הרנגולי מקושר לאלת השפע לקשמי ונחשב כמביא ברכה ומזל ובעל סגולה להרחקת שליליות. העיצובים משתנים מאזור לאזור בהודו, ומשקפים את המסורת המקומית. דוגמאות הרנגולי מצויירות על הרצפה, המדרכה או האדמה, בפתח הבית, המקדש או החנות.
החומרים שמשתמשים בהם לצייר את הרנגולי, הם קמח אורז יבש, אורז צבוע, תבלינים כמו כורכום, חול צבעוני, או עלי כותרת של פרחים.
לרוב הנשים ובנות המשפחה מציירות את הרנגולי מוקדם בבוקר.
הן משתמשות בחומרים שנמצאים בכל בית, וככה מאפשרות לכל משפחה לשמר את המסורת ללא קשר ליכולותיה הכלכליות. וכך המסורת הופכת לעממית ונגישה.
לעיתים הרנגולי יקבל חיזוק מחדש בשעות אחה"צ המאוחרות כחלק מההכנות לפוג'ה של השקיעה במקדש הביתי.
העיצובים עוברים מדור אחד למשנהו, ומשמרים את המסורת היפה הזו. מיד לאחר שהיצירה הושלמה בני הבית דורכים על הדוגמה המפוארת ועוד עם נעליים, בדרכם ליום הלימודים או העבודה.
השימוש בחומרים מתכלים מסתנכרן עם הזמניות של האמנות הזו, כחלק מפרקטיס רוחני, מדיטטיבי, בה היצירה נעלמת, לאחר יצירתה, והיוצר מתרגל אי הצמדות ליצירה שלו.
המשוטט בהודו בתקופת חגים יראה שפע של רנגולי מושקעים ביותר ומרהיבים מעטרים את הרחובות. במיוחד בימי חג ה'דיוואלי' בצפון הודו וחג ה'פונגל' בטאמיל נאדו, אך אפילו חגיגות השנה האזרחית החדשה מתקבלת בהודו בשלל רנגולים ססגוניים ומושקעים למזל טוב.
העיצובים החגיגיים מתפרסים על שטח גדול ויכולים לכלול צורות הנדסיות מרהיבות, אלים ואלות, חפצי פולחן כמו מנורות שמן לדוגמה לצד מוטיבים מהטבע, כשהפופולאריים במיוחד הם הטווסים, דקלי הקוקוס ופרחי הלוטוס. יכולים להיות גם עיצובים מאוד מורכבים עם שכבות רבות, אשר נוצרים משיתוף פעולה בין כמה נשים ביצירה, בתיאום מעורר השתאות, שנעשה ללא מילים.
בצורה מסורתית האבקות מפוזרות וכמו נמזגות ישירות מהיד של הנשים, באופן אחיד ובמיומנות שצריך זמן ותרגול רב כדי לפתח.
נראה שבכל שנה הרף של היצירות הולך וגדל ובטאמיל נאדו ישנן גם תחרויות נושאות פרסים וכבוד, שמכתירות בכל חג את מי שיצרה את הרנגולי המרשים ביותר.
רנגולי צבעוני. צילמה רוני ג'ורופי
רנגולי חגיגי לכבוד ה'פונגל' - חג הקציר בטאמיל נאדו. צילמה רוני ג'ורופי
נשים יוצרות רנגולי בשיתוף פעולה. צילמה רוני ג'ורופי
יש הגורסים שככל הנראה המנהג של הרנגולי התחיל בכלל מתוך ניסיון יצירתי של הנשים להרחיק את החרקים מהמטבח. במקום להרוג אותם ולהילחם מלחמה חסרת סיכוי מול גדודי נמלים עקשניות ונחושות, הנשים נהגו לתת להן אוכל כמו קמח אורז מחוץ למפתן הכניסה לבית.
האספקה לא נגמרה אף פעם ולכן הנמלים לא היו צריכות לטרוח ולהיכנס למטבח. כשורת הגנה נוספת הן גם פיזרו אבקת אבן גיר שתחמה וחסמה כמכשול את הכניסה לבקתה (מסתבר שנמלים לא עוברות אבקת גיר...).
עם הזמן במקום להניח סתם גבעת קמח וקו מאבקת גיר, הן החלו לעשות דוגמאות שהלכו והשתכללו עם הדורות.
בכפרים בקרנטקה ובטאמיל נאדו שבדרום הודו, הרנגולי (נקרא קולאם בטאמיל נאדו) הוא עניין יומיומי חשוב ביותר ולא שמור רק לימי החג. הנשים קמות בבוקר המוקדם, מנקות את פתח הבית, ומכינות את האזור עליו תציירנה, אם הן גרות בבקתות כפר מסורתיות הן מהדקות ומקשות את האזור בעזרת שכבת גללי פרות, מדוללים במים. הדבר מקשה את החול, ומכין אותו כשטח לציור. ולאחר מכן בצורה סימבולית הן יציירו, בדרך כלל רק בצבע לבן את דוגמת הקולאם היומית. בשביל נשים כפריות רבות שחייהן סובבים בעיקר סביב המסורת וניהול משק הבית, זה אחד הערוצים היחידים להביע את היצירתיות האישית שלהן מידי יום.
האספקה לא נגמרה אף פעם ולכן הנמלים לא היו צריכות לטרוח ולהיכנס למטבח. כשורת הגנה נוספת הן גם פיזרו אבקת אבן גיר שתחמה וחסמה כמכשול את הכניסה לבקתה (מסתבר שנמלים לא עוברות אבקת גיר...).
עם הזמן במקום להניח סתם גבעת קמח וקו מאבקת גיר, הן החלו לעשות דוגמאות שהלכו והשתכללו עם הדורות.
בכפרים בקרנטקה ובטאמיל נאדו שבדרום הודו, הרנגולי (נקרא קולאם בטאמיל נאדו) הוא עניין יומיומי חשוב ביותר ולא שמור רק לימי החג. הנשים קמות בבוקר המוקדם, מנקות את פתח הבית, ומכינות את האזור עליו תציירנה, אם הן גרות בבקתות כפר מסורתיות הן מהדקות ומקשות את האזור בעזרת שכבת גללי פרות, מדוללים במים. הדבר מקשה את החול, ומכין אותו כשטח לציור. ולאחר מכן בצורה סימבולית הן יציירו, בדרך כלל רק בצבע לבן את דוגמת הקולאם היומית. בשביל נשים כפריות רבות שחייהן סובבים בעיקר סביב המסורת וניהול משק הבית, זה אחד הערוצים היחידים להביע את היצירתיות האישית שלהן מידי יום.
ולכל אלה שאין להן זמן ליצור רנגולי מושקע בכל יום או שיכולותיהן הגרפיות לא שפרו עליהן, המציאו את השבלונה של הרנגולי שהפכה להיות מאד נפוצה ופופולארית.
גם עם שימוש בשבלונות אפשר עדיין להיות מאד יצירתיים, אם על ידי שילוב של מספר שבלונות יחד ליצירה גדולה ומורכבת ואם על ידי שימוש בשכבות שונות בשלל גוונים.
נתקלתי בהן לראשונה בפסטיבל השיווראטרי בקרנטקה, ועקב ההתלהבות הגדולה שנרשמה הבאתי כאלה כדי שגם אתן תוכלו ליהנות...
קוטר השבלונות 20 ס"מ ובארץ הן יכולות לשמש ליצירה ואומנות, לקישוט עוגות, לשעת משחק עם ילדים, ולעוד שימושים יצירתיים כיד הדמיון הטובה עליכן . :)
סרטון שמדגים את השימוש בשבלונות:
